"הפעלת תחבורה ציבורית בשבת תחייב עובדים רבים יותר לעבוד בשבת"
לא נכון. כל אחד יודע כי התחבורה הציבורית הזמינה בשבת מבוססת בעיקר על מוניות שירות ומוניות בנסיעה מיוחדת (ספיישל) שירותים אלו מופעלים במתכונת מתוגברת במהלך סוף השבוע, ובהיעדר תחבורה ציבורית מסודרת הביקוש להם גבוה למרות מחירם המופקע. לצורך הדוגמה: לשם הסעת 400 אנשים ברכבת מחיפה לתל אביב בשעה דרושה רכבת אחת שעבורה יועסקו כ-3-5 אנשים. לשם הסעתם במוניות שירות הפועלות כיום יש צורך ב-40 נהגים (בשני המקרים לא הובאו בחשבון אנשים שהעסקתם לא תלוייה בכמות הנוסעים כגון סדרנים). מכאן ברור כי מי שחפץ בשמירה על יום השבת כיום מנוחה, עליו להעדיף תחבורה ציבורית רבת-קיבולת, ולא שימוש בכלי רכב קטנים. במקרה של אוטובוסים, המדובר בנהג אחד לכל כמה עשרות נוסעים. אפשר להניח כי תפוסת אוטובוסים בשבת לא תהיה מלאה, אך בוודאי תהיה מלאה יותר מתפוסת מוניות השירות.
בכלל, הנסיון להתייחס לשירות תחבורה ציבורית כאל עבודה משרדית איננו מציאותי כלל. רבים מנסים להציג עבודת נהגים בשבת כמעשה לא הוגן מבחינה סוציאלית. מדוע הם אינם קמים נגד העובדה כי בכל יום בחצות הלילה יוצא אוטובוס של אגד מתל אביב לאילת לנסיעה שנמשכת רוב שעות הלילה? מדוע הם אינם יוצאים נגד העובדה כי נהגים רבים מתחילים את יום העבודה שלהם ב-04:00 לפנות בוקר ורבים אחרים מסיימים אותו ב-01:00 אחר חצות ואף לאחר מכן? האם מישהו סבור שיש להפסיק את שירות התחבורה הציבורית בשעה 17:00 או 20‎‎:‎00 כמו מקומות עבודה רבים אחרים ו"מי שמעוניין לנסוע לאחר מכן, שיקנה רכב"?

"מגיע לנהגים יום אחד לנוח בבית, להיות עם משפחתם"
מפתיע שהטיעון הזה נפוץ והגיוני כל כך דווקא בקרב אנשים שאינם נמנעים בשבת לצאת למועדונים, פאבים, מסעדות, ואף מרכזי קניות. אכן מגיע לנהגים להיות עם משפחתם. גם לשוטרים, לכבאים, לרופאים, למלצרים, לחובשים ולכל יתר העובדים בשבת מגיע להיות עם משפחתם, וגם לנהגי המוניות מגיע להיות עם משפחתם. לכן אם עלינו לבחור בין העסקת נהג עבור כל נוסע או שניים לבין העסקת נהג עבור כל 50 נוסעים עלינו לבחור באופצייה השנייה. מובן שהפעלת תחבורה ציבורית בשבת לא תבטל את העסקת נהגי המוניות, אך אין ספק כי היא תצמצם את מספרם באופן משמעותי
מצדדי הטיעון הזה, אגב, לא מתייחסים כלל למאות אלפי אנשים הרוצים לבקר אצל משפחתם בשבת אך אינם יכולים לעשות זאת כי ידם אינה משגת לרכוש רכב פרטי, או שאינם מחזיקים כזה מסיבות אחרות (רפואיות למשל)
חשוב לזכור כי העסקת עובדים בשבת תתבצע על בסיס תורנות, וגם היא לא תימשך לאורך כל השבת אלא לכמה שעות. כך שהעסקת נהג בשבת אחת לתקופה לא תמנע ממנו זמן איכות עם משפחתו.

"הפעלת תחבורה ציבורית בשבת תפגע בצביונה היהודי של המדינה"
כאמור, לא ברור מדוע דווקא התחבורה הציבורית הפכה לסלע מחלוקת כבד כל כך בין חילוניים לדתיים. קשה לתאר מדוע הפעלת תחבורה ציבורית בשבת נחשבת לפגיעה גדולה יותר בצביונה היהודי של המדינה מאשר פתיחתם של אלפי מקומות בילוי. אף החוק קובע כי אפשר להפעיל שירות ולהעסיק למענו עובדים בשבת אם יש לציבור אינטרס משמעותי ששירות זה יפעל בשבת לצורכי פנאי ובילוי. לא ברור מדוע שירות מסודר באוטובוסים וברכבת יפגע בצביונה של המדינה יותר מנסיעת כלי רכב פרטיים בכבישים בשבת, ועוד יותר לא ברור מדוע שירות של מוניות שירות עדיף על שירות אוטובוסים.
אגב, גם נסיעת כלי רכב פרטיים בשבת מצריכה העסקת כמות עובדים לא מבוטלת (משטרה, כוננות גבוהה יותר של שירותי הרפואה, שירותי ביטוח כאלו ואחרים, מוקדי בקרה תנועה, סילוק מפגעים בדרך, ועוד)
על אף שרבים מתושבי המדינה משלים את עצמם כי המדינה היהודית שומרת על צביון יום השבת ועל קדושתו, למרבה הצער דמות השבת במדינה הופכת מסחרית יותר ויותר. בפריז או בווינה למשל, זוכה יום השבתון למשמעות ערכית גבוהה הרבה יותר מאשר במדינת ישראל. בשתי הערים האלו אגב, פועלת התחבורה הציבורית שבעה ימים בשבוע, 24 שעות ביממה (כמו ברוב הערים הגדולות באירופה).
בערים אלו מתמקדת החקיקה בצמצום התעסוקה ככל שניתן אך באופן שלא יפגע בפעיליות תרבות ופנאי. אף חוקי העבודה במקומות אלו נאכפים בנחישות רבה הרבה יותר. בארץ, תחום התעסוקה בשבת מקבל אמנם התייחסות בחוק אך אינו נאכף כלל בפועל והופך אלפי עובדים לא נחוצים ל"עבדי שבת". המצב בישראל מתמקד בעיקר במה שמכונה "הסדרים כופי-שבת" (ראו הסבר מטה).

"התחבורה הציבורית המסודרת שייכת למדינה ולכן אינה פועלת בשבת, מוניות השירות הן יוזמה פרטית"
לא נכון. כל חברות התחבורה הציבורית הן בבעלות הסקטור הפרטי. אף אחת מהן לא נמצאת בבעלות כזו או אחרת של המדינה. יוצאת הדופן היחידה היא רכבת ישראל שהיא חברה ממשלתית גם כאן אנו סבורים כי הפעלתה בשבת נחוצה לציבור באופן מובהק, והפעלתה אף תתרום להקטנת מספר המועסקים בשבת.
להמחשת המצב, ראוי לציין כי משרד התחבורה נאלץ להחתים את זכייני קווי האוטובוסים על תצהיר לפיו הם אינם רשאים להפעיל את השירות בשבת. כלומר, ידוע כי לפחות עבור קווים מסויימים הפעלתם בשבת כדאית מבחינה כלכלית והשבתתם בשבת נכפית גם על המפעיל, ולא רק על הציבור.

"התחבורה הציבורית ממומנת מכספי מיסים, בהם משתתפים גם דתיים, וזכותם לדרוש שהכסף לא ישמש לצורך זה"
עובדתית, הטענה אולי נכונה. אך מעשית, לא סביר כי אדם יראה עצמו אחראי ולו בעקיפין לנעשה בכספי המיסים אותם הוא משלם, ומה גם שהטענה אינה מתייחסת כלל לעובדה שגם הפעלת המשטרה, מגן דוד אדום, מע"צ, וגופים נוספים בשבת ממומנים על ידי המדינה במטרה לאפשר שימוש בכלי רכב פרטיים. ההוצאות הנגרמות לקופת המדינה בשל ריבוי הפצועים וההרוגים בתאונות בסופי שבוע ככל הנראה לא קטנות יותר מאלו שיהיו להפעלת תחבורה ציבורית.
דרישה שלא לבצע דבר מה באמצעות כספי מיסים בשל השקפות כאלו ואחרות של חלק ממשלמי אותו מס, איננה עומדת בכללי מנהל תקין ואיננה סבירה. האם אתם מעלים על דעתכם שקבוצה של צמחונים וטבעונים תחליט שהיא איננה מוכנה שכספי המיסים יוקצו לפיקוח וטרינרי על שוק הבשר ותכריח את המדינה כולה להיות צמחונית? האם אתם מעלים על דעתכם שקבוצת פציפיסטית תחליט שהיא איננה מוכנה שכספי המיסים יוקצו למימון צבא הפוגע בחיי אדם ותדרוש את ביטול הצבא? התשובות לשתי השאלות האלה הן כמובן "לא", וזאת על אף שרובינו מזדהים ברמה כזו או אחרת עם צמצום הפגיעה בבעלי חיים ורובינו בוודאי מתנגדים להרג אנשים שהצבא מבצע, לרוב בעל-כורחו. אז מדוע אנחנו מסכימים ששירות חיוני אחר לאזרח יושבת בגלל אורח חיים של קבוצה באוכלוסייה שאף איננה רוב?
יש גם הטוענים שמאותה הסיבה בדיוק דווקא כן יש להפעיל את התחבורה הציבורית בשבת - תשתיות התחבורה הציבורית נבנות בין היתר מכספי מיסים של האזרחים, ולכן מגיעה לאזרח שמימן אותם הזכות להנות מהם בכל ימות השבוע.

אם אכן כך, מדוע בכל זאת לא מופעלת תחבורה ציבורית בשבת?

חוסר כדאיות כלכלית
רווחיות התחבורה הציבורית מבוססת על כך ששירות במקומות ובשעות מבוקשים מממן במידה מסויימת שירות בשעות ובמקומות רווחיים פחות או אף לא רווחיים כלל מפעילי התחבורה הציבורית יודעים כי אמנם יהיו קווים שיהיו רווחיים גם בשבת, אך הפעלת תחבורה ציבורית בשבת תחייב מטעמי הוגנות הפעלה שבכללותה רווחיותה תהיה נמוכה אם בכלל. הן בשל שכר הנהגים הגבוה והן בשל ביקוש נמוך באופן משמעותי.
הפתרון לבעייה זו ידוע ומוכר בעולם - סובסדייה למפעיל. בארץ רשויות השלטון מנסות מאז ומתמיד לחלק תקציב באופן דל וקצר-רואי. כאמור - קרוב לוודאי שההוצאות הנגרמות למשק בשל מספר ההרוגים והפצועים אינן נמוכות יותר מאלו של הפעלת תחבורה ציבורית מצומצמת.

השתלטות שוק עצמאי
לפי כללי הכלכלה הידועים מכל תחומי החיים - כאשר הרשויות אינן טורחות לספק שירות נחוץ לאזרח, משתלטים עליו גופים עצמאיים ומספקים אותו בעצמם. אותם גופים, במקרה זה מוניות שירות נהנות מן ההפקר, גובות מחירים מופרזים, מוציאות נסיעות בתפוסה מלאה בלבד ומרווחות קופה נאה בכל סוף שבוע על חשבון ההפקר.
ברור ומובן כי בעלי מוניות השירות המתפרנסים מזה שנים רבות מאוזלת ידה של המדינה לא ירצו בהפעלת תחבורה ציבורית מסודרת בשבת, תוך פגיעה משמעותית במקור פרנסתם.
בפועל כמות האזרחים המסוגלים להנות משירות זה נמוך מאוד. את המוניות ניתן בדרך כלל לתפוס רק בתחנות הקצה, אין לו"ז רשמי, המחירים אינם משתלמים במיוחד עבור אלו שאינם מסוגלים כלכלית להחזיק רכב. אין כל אמצעי כרטוס המוזילים את העלות (כרטיסיות, חופשי יומי/חודשי) וכל החלפה, עצירה, או מעבר כרוך בתשלום מלא נוסף.
בפועל, קיימת אפשרות סבירה שלא להצליח להשיג מקום במונית במשך כמה שעות, ובמקרה כזה אין בפני מי להתלונן. על מוניות השירות אין כל פיקוח באשר לרמת השירות שהן מספקות. לפיכך אמינות השירות אפסית.

הסדר כופה שבת
נדמה כי גופים פוליטיים מסויימים רואים בכפייה הדתית מטרה בפני עצמה גם תוך סיכון חיי אדם והרחבת התעסוקה בשבת. והתוצאה הנגרמת שאזרחים רבים כלואים בשבת בביתם ומבחינה זו שומרים שבת בעל-כורחם נראית בעינהם כבעלת חשיבות. המפלגות החרדיות הטמיעו היטב בציבור הרחב את המיתוס כי צביונה היהודי של המדינה תלוי ועומד בשאלת קיומו של אותו שירות חיוני בשבת, ובאופן בלתי מתקבל על הדעת ניתן לא אחת לשמוע את הטיעון הזה גם מאנשים הנוהגים ביום שבת לנסוע במכוניתם למרכזי קניות המעסיקים אלפי עובדים בשבת. ע"פ סקר שפורסם כחלק מאמנת גביזון-מדן ניתן לראות כי פחות ישראלים תומכים בהפעלת תחבורה ציבורית (65%) בשבת מאשר כאלו התומכים בפתיחת מרכזי קניות (70%) נתון זה מציג עובדה מדאיגה הן לגבי הבנתו של הציבור את חשיבות התחבורה הציבורית ומנגד את חשיבותו האמיתית של יום השבת בעיניו.